«

»

אוק 26

מדוע תקנו את תפילת הדרך?

מדוע חז"ל תקנו את תפילת הדרך? תפילת הדרך תוקנה בתקופה בה לא היו כבישים. בתקופה זו, היו מגיעים ממקום למקום ברגל, או על חמור. לכן, היו יוצאים ממקום למקום בשיירות. כל יציאה לדרך מחוץ למקום היישוב הייתה סכנה. מי שייצא לדרך, לא היה בטוח שיחזור בריא ושלם. במאמר זה, קבלו תמצית של עניינים והלכות שמופיעים בכתובת הבאה: http://xn—-6hccsii8cwbld.co.il/ והכירו את הסכנות שהיו בדרכים. סכנות אלו לא נפוצות בימנו.

אילו סכנות היו להולכי הדרך?

הסכנות להולכי הרגל היו רבות: באותה תקופה, היו חיות רעות מסתובבות בדרכים השונות. סכנה נוספת שהיו חשופים אליה הולכי הדרכים, הם שודדים בדרך.

מדוע היו בדרכים "חיות רעות"?

מדוע היו בדרכים המובילות בין הישובים השונים חיות רעות? עלינו להבין שמראה ארץ ישראל היה שונה לחלוטין. לא היו כבישי אספלט, ואף לא מכוניות. היו דרכי עפר ללא סידור חצץ.  עלינו להבין שבאותה תקופה, רוב הנוף בארץ, היה נוף מדברי או הררי. לא היו את גושי ההתיישבות הצפופים בגוש דן. בחלקים אחרים של הארץ היו יערות עד ירוקים. באזורים אלו חיו חיות טורפות בשטח הטבעי הפתוח. הולכי הדרכים יכלו להיתקל בנמר, זאבים, דובים ואריות.

מהם "שודדי דרכים"?

מהם "שודדי דרכים"? שודדים אלו היו נקראים "ליסטים". אלו חבורות גזלנים, שהיו אורבים בדרך, ועוצרים הולכי רגל על מנת לשדוד את כספם. חבורות גזלנים אלו היו גוזלים מהעוברים ושבים את כל כספם. במידה והנתקפים היו מסרבים לתת את כספם, או שלא היה בידם כסף, היו נהרגים על ידי הגזלנים.

סכנות מצד מזג האוויר:

בתקופת התנאים האקלים היה יותר מדברי, אך החורף הישראלי היה יותר קר, וירדו יותר שלגים, עם גובה יותר ממה שיש כיום. לכן, הולכי הרגל היו חשופים לקור ולחום. בחורף, היו נתונים תחת הקור. בקיץ, היו הולכים בחום הכבד. לא היו רכבים ממוזגים. עצם ההליכה בחום הכבד הייתה סכנה בפני עצמה.

מה לבשו הולכי הדרך? בקיץ, לבשו הולכי הדרכים ביגוד קייצי. אך, בחורף, לבשו בגדים מבדים חמים. הבדים החמים היו עשויים מפרוות ועורות של חיות. אולם, יש לזכור שלא היו באותה תקופה מעילים חמים ביותר מתוצרת אירופה. לכן, ההגנה שסיפקו הבגדים החמים מפני הקור בתקופת התנאים, הייתה פחות יעילה מההגנה של מעילי הפוך החמים.

סכנת התייבשות ורעב:

מה היו אוכלים הולכי הדרכים במהלך מסעם? הולכי הדרכים לקחו עמם צידה לדרך, וקנו במהלך הדרך מזון ושתייה כאשר הגיעו למקומות יישוב. מה שלקחו עמם לדרך, זה מה שהיה. לא היו אז ברחבי הארץ אלפי תחנות דלק עם קיוסקים. מה שלקחו, זה מה שהספיק. לא היו באותה תקופה צידניות. לכן, האוכל היה מתקלקל די מהר. כיוון שהליכה הייתה ברגל, היה לוקח כמה ימים להגיע ממקום למקום. לכן, גם הלחם היה מתייבש. סכום הכסף שלקחו, היה צריך להספיק לרכישת מזון ושתייה, ותשלום לאכילה ולינה בפונדק דרכים. לא היו מכונות להוצאת כסף מזומן, ולא כרטיסי אשראי.

לכן חיברו את תפילת הדרך:

מהסיבות הללו, חיברו את תפילת הדרך. את תפילת הדרך, חיבר רב חסדא. רב חסדא חי בתקופת התלמוד. בתלמוד ובמשנה, ובסיפורי הזהר, מסופרים סיפורים רבים על ההליכה בדרך, הקשיים, והסכנות שהיו מצויים באותה תקופה בדרך. אולם, בימינו יש סכנות אחרות בדרכים. ולכן, גם כיום ממשיכים להגיד את תפילת הדרך לפני נסיעה.